חג החנוכה הוא חג של גבורה וגיבורים – ניצחון של האור על החושך
וכמו בחנוכה, גם בתרגול היוגה אפשר לחגוג ניצחונות קטנים – התעמתות מול הפחדים והחששות שלנו, ניסיונות של דברים חדשים, שחרור של אמונות מגבילות וציפיות של איך הדברים צריכים להיות או להיראות, הסרת הגדרות ותוויות שלא משרתות אותנו וכו׳
אם האימון הוא קרב פנימי בין כוחות מנוגדים בתוך התודעה, אז לפעמים רק לפרוש את המזרן ולעמוד עליו זה כבר ניצחון קטן; להמשיך ולתרגל – ניצחון ענק.
הגבורה שלנו ביוגה איננה נמדדת בעד ״הצלחת״ האסאנות, רמת הגמישות והחוזק שלנו
ואפילו לא בכמה זמן הצלחנו לשבת במדיטציה ואם נשמנו כמו שצריך.
הגבורה האמיתית היא בתודעה, ביכולת שלנו לקבל את עצמנו כפי שאנו – בחיים, על המזרן, ומחוצה לו; לקבל את עצמנו ללא קשר להצלחה או לכישלון, להכיר ולהכיל את כל הממדים שלנו, הטובים והפחות טובים, לדעת שהם קיימים ולדעת גם לשחרר אותם לדרכם – וחוזר חלילה.
זו הגבורה האמיתית של היוגה: עצם הנוכחות וההתמדה, ולאו דווקא ההישגים או האכזבות שבעשייה או בתרגול.
בחנוכה, חוגגים את ניצחון יהודה המכבי ולוחמיו,
את נס כד השמן
ואת שחרור העם שלנו מהכיבוש
החג הזה מזכיר לנו
שכולנו גיבורים
ולכולנו יש את האפשרות בכל רגע ורגע להשתחרר מהדברים שכובלים אותנו
לצאת מהחושך אל האור
ולהאיר לעצמנו את דרך החיים
נס פח השמן מסמל שגם כשמצב נראה עגום, ואנו מרגישים מרוקנים
תמיד יש לנו את האפשרות למלא את עצמנו באור גדול
שמונת נרות החנוכיה מסמלים את הדרך
שכמו בשמונת איברי היוגה (אשטאנגה) – צריך לעבור
לא ביום אחד מסלקים את החושך – זאת עבודה
אבל כל כרגע שאנו עולים על מזרן, או לוקחים את עקרונות היוגה לחיים – אנחנו גיבורים במערכה שלנו, במלחמה שלנו להשגת חיים טובים יותר